אבחון הפרעות קשב בקרב הקהילה החרדית

התוכן נכתב על ידי חיים דיין, יו"ר מכון הקשב ודוקטורנט בבי"ס לעבודה סוציאלית האוניברסיטה העברית.

בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחשיבותה של רגישות תרבותית והתאמת שירותים בבריאות
הנפש לאוכלוסיות מגוונות. במפגש בין מטופל חרדי הסובל מהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) לרופא מומחה עשויות לעלות סוגיות רבות הקשורות לדת ולשייכותה החברתית־תרבותית של המשפחה. מאמר זה מתמקד בהיבטים שונים העשויים להשפיע על מהלך האבחון.

נורמות למידה בחברה החרדית

בקרב חרדים, הלימוד תופס חלק מרכזי בחיי היום יום, הדרישות הן שונות והצורך בקשב ובריכוז משמעותי יותר. בשל כך, יש לתרגם את התסמינים לסיטואציה התרבותית.

כך למשל, הצלחה של בנים נמדדת בעיקר סביב לימוד התורה, ופעמים רבות קשיים תפקודיים במרחב החולין לא תופסים את תשומת הלב של ההורים/המורים. במסגרות חינוך רבות לבנים לא קיים המושג שיעורי בית, ובמוסדות רבים הילקוט וחומרי הלמידה נשארים במשך כל השנה בכיתה. לפיכך, את התסמינים "עושה טעויות רשלניות בשיעורי בית", "קושי בארגון משימות" אפשר לתרגם לחוסר שימת לב לפרטים בתוך הלימוד, תחושת בלבול וחוסר סדר בחומר הנלמד, קושי לעקוב אחר מהלך הסוגיה או העלאת קושיות ודיונים שאינם בהכרח נחוצים למהלך החומר הנלמד. ביטוי לקשיי ארגון ניתן לראות אצל תלמידי ישיבה המתקשים לארגן את עצמם ולעמוד בזמנים של הישיבה. ייתכן שקשיים אלו יופיעו לראשונה במעבר לישיבה, בשל הפער המהותי בין מסגרת ת"ת (בי"ס יסודי) למסגרת ישיבה בה הנער נדרש לנהל את סדר יומו באופן עצמאי יותר.

מכיוון שהילדים לומדים עד שעות מאוחרות במסגרת כיתתית מובנית, דחיית משימות המצריכות מאמץ מנטאלי עלולה להתבטא בלימוד שטחי מאוד או מעבר מנושא לנושא בתוך הלימוד. ביטוי נוסף לכך יכול להיות איכותני, כמו העדפה של "דיבור בלימוד" (סיפור החומר בעל פה) או דחייה של משימת הלימוד מתוך הספר.

מאחר שדרישות ההלכה אופפות את התפקוד של האדם החרדי בכל שעות היממה, יש לקחת בחשבון שרבים מביטויי ADHD עלולים גם להופיע בהקשר דתי כלשהו. למשל "קושי לחכות לתורו" יכול להתבטא דווקא בקושי באיפוק סביב משימה דתית: להתאפק לפני הברכה, לחכות לקידוש לפני האוכל, להימנע ממזון לא כשר לפי כללי הבית וכדומה. הם גם יכולים להתבטא בחוסר שימת לב להופעה חיצונית על פי כללי הצניעות או קודי לבוש.

יש להביא בחשבון שדיווחים על תנועתיות תוך כדי לימוד, או התפרצות עם תשובות צריכות להיות חריגים בהשוואה למקובל בחברה, היות שהחברה מטפחת לימוד תורה תוך כדי תנועה גופנית, ודיון סוער נחשב לשבח כחלק מתרבות הדיון התלמודי המקובלת1.

השפעת ערכי החברה החרדית על דיווח תפקוד ותסמינים

לעיתים, השאלונים שהורים ממלאים אינם מעידים על קיומם של תסמינים ברמת חומרה ההולמת את הדיווח שלהם בעל פה. לדוגמה, הדיווח יכול להיות חסר מתוך חשש להישמע כ"מתלוננים" או כמוציאים שם רע על הילד, או מתוך חשש מסטיגמה ו"חרדת שידוכים" - דאגה של ההורים שאם הילד יאובחן ב-ADHD, הדבר יפגע בו חברתית, ובעתיד בתחום השידוכים. מאידך, ייתכנו מצבים בהם ציוני השאלון ישקפו העדפה לקבל אבחנה של הפרעת קשב כאשר האפשרות האחרת היא אבחנה של בעיה פסיכיאטרית כלשהי.

בהיעדר תקשורת מקוונת, פעמים רבות הילד הוא "הבלדר" שמביא את השאלון מהמורה. לפעמים, מורה שימלא שאלון עלול לעשות זאת בצורה חסרה כדי לא לבייש את ההורים או את הילד. פער בדיווח יכול להיות גם תוצאה של פער בסמכותנות, למשל, כאשר המסגרת החינוכית סמכותית מאוד ביחס לבית, ייתכן שהתסמינים ייראו בצורה שונה.

יש משפחות בהן מצויה חלוקה דיכוטומית בתפקיד ההורים – האב מעורה בלימודי הבנים, נמצא בקשר עם המלמד בכיתה, נוכח ומכיר את דפוסי ההתנהגות של הילד בזמני תפילה ולימוד. האם מצויה בפרטי המצב הלימודי ומעורבת יותר בשגרת יומן של הבנות. מצב זה יכול ליצור פער משמעותי בדיווח בין ההורים.

במקרים אלה חשוב לשים לב מי מילא את השאלון. מומלץ לבקש משני ההורים למלא את השאלונים ולזמן את שני ההורים לאבחון, בעיקר במצבים שבהם יש קושי להגיע לאבחנה ברורה.

היחס לפגיעה תפקודית בחברה החרדית

למרות שפגיעה תפקודית היא תנאי הכרחי לאבחון, יש מצבים שבהם הטיה תרבותית יכולה ליצור מצג שווא של היעדר פגיעה תפקודית. לדוגמה, בחלק מהבתים הציפייה מבנים היא בעיקר לימודית, שיהיה ״תלמיד חכם״, ולכן קשיי התארגנות עלולים לא לקבל תשומת לב מספיקה. לעומת זאת, הציפייה מבנות היא עמידה ושליטה במיומנויות הנדרשות לארגון וניהול בית, ומושם דגש רב על הכשרת הבת לתפקידה כאם, כך שפגיעה תפקודית אוריינית לא תקבל את מלוא המשקל.

קיימת "סלחנות" מסוימת כלפי תסמיני הפרעת קשב בקרב בנים לעומת בנות. הדבר יכול ליצור הטיה מסוימת בביטוי של התסמינים ומאמץ רב מצד בנות עם הפרעת קשב "לחפות" על הקשיים שלהן בעיקר סביב תסמינים הקשורים למיומנויות ניהוליות.

מסיבות אלה, באבחון הפרעות קשב בקרב בנים חשוב לתשאל על תפקוד הילד ב"קצוות היום" – התארגנות בבוקר ובערב, ובנוסף, אפשר לקחת בחשבון שקושי בארגון משימות ומטלות יכול להתבטא בקושי לארגן את החומר הנלמד בצורה מסודרת. לעומת זאת, אם במהלך אבחון בנות הסובלות מתסמינים של הפרעות קשב קיים רושם שהתחום האורייני אינו נמצא בראש סדר העדיפויות, חשוב להבהיר להורים שהדיווח על הקשיים בלימודים תאפשר לרופא לקבל תמונה מלאה על הפרעת הקשב שעשויה להשליך על תחומי חיים נוספים.

כאשר מאבחנים ילדים ומתבגרים מהמגזר החרדי הסובלים מהפרעת קשב, יש להביא בחשבון, בין השאר, את היכולת שלהם להשתלב בתוך הסביבה הלימודית והחברתית שלהם. הדרישות השונות בחברה החרדית יכולות להשפיע על גבולות ההגדרה של הפרעת קשב, ולפיכך גם על תהליך האבחון.

[1] דיין, ח. (2018) "תרבות דיון" או "ריתחא דאורייתא"?. צריך עיון, כתב עת להגות חרדית.