כאב שאינו מטופל פוגע באיכות חיי המטופל ועשוי להביא להתדרדרות בבריאותו הפיזית והנפשית. הסולם של ארגון הבריאות העולמי (WHO) לשיכוך כאב משמש את אנשי הרפואה מזה ארבעה עשורים להתאמת הטיפול הנכון לכל מטופל. כעת מציעים המומחים שלב חדש שכולל לראשונה טיפולים פולשניים.
בעוד שקיימת נטייה להתייחס לכאב כתסמין פסיבי של תהליך מחלה, מחקרי כאב הראו כי לכאב יש פתולוגיה משנית משלה שנותנת תסמינים פיזיולוגיים ונפשיים. על פי הספרות כאבים שאינם מקבלים מענה עשויים להתבטא בצמצום הניידות, בהפרעות שינה, באיבוד תיאבון, בירידה בחיסוניות ובתלות והתמכרות לתרופות. זאת ועוד, כשכאב אינו מטופל, הדבר עשוי לפגוע בתפקודו היום־יומי של האדם בעבודה, בקרב המשפחה ואף ביכולת שלו לקיים אינטראקציה עם אחרים. מחקר של ארגון הבריאות העולמי (WHO) מצא כי אנשים החיים עם כאב כרוני בסבירות של פי ארבעה יותר לסבול מדיכאון או חרדה לעומת אנשים שאינם חיים עם כאב כרוני. כאב שאינו מטופל משפיע לא רק על האדם הסובל אלא גם על בני משפחתו והסביבה הקרובה, שמוצאים את עצמם לא אחת חסרי אונים מול סבלו של אדם. לעומת זאת, מתן מענה נכון לכאב שנגרם מפציעה כזו או אחרת עשוי לשפר את הסיכוי לריפוי המטופל ובתוך כך להביא לשיפור באיכות חייו.
טיפול בכאב אם כן, אינו נועד רק לעצם שיכוך הכאב, אלא שיש להתייחס אליו כמו כל מחלה אחרת ולטפל בו בהתאם. ההמלצות לטיפול בכאבים, שבו נוהגים רופאים ומטפלים מרחבי העולם נותר זהה כבר קרוב ל־40 שנה. ב־1986 הוצג לראשונה ה־WHO analgesic ladder, כלי לניהול הכאב של ארגון הבריאות העולמי (WHO) שנועד לניהול כאבים הנובעים ממחלת הסרטן. לאורך השנים עבר כמה שינויים וכיום הוא מיושם ככלי לניהול כאבים חריפים וכרוניים גם כשמקורם אינו מסרטן.
הסולם של WHO לשיכוך כאב מציע את הדרך לטיפול בכאבים מהופעתם (בשלב הראשון) ואת המענה הטיפולי הנדרש ככל שרמת הכאב עולה או שהמטופל אינו משיג הטבה מהטיפול שניתן בשלב הקודם. על פי הסולם, בהופעת כאב קל מומלץ לטפל במשככי כאבים שאינם אופיאטים, כמו פרצטמול ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAID's). בישראל וכן במדינות נוספות בעולם ניתן לטפל גם בדיפירון, שהינו משכך כאבים שאינו אופיואיד, עבור כאבים בינוניים עד חזקים. בשלב זה אפשר להוסיף גם טיפול משלים, לרבות תרופות נוגדות דיכאון כמו תרופות טריציקליות (TCA) ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SNRIs) ונוגדי פרכוסים כמו גאבאפנטין ופרגאבלין.
על פי השלב השני, אם הטיפולים בשלב הקודם לא הביאו לתגובה מספקת במינון המומלץ או בהופעת כאב חזק יותר, מומלץ לטפל באופיאטים חלשים כמו קודאין, וזאת בנוסף לתכשירים שאינם אופיאטים וכן עם או בלי טיפול משלים.
במקרה ששוב אין תגובה לטיפול במינון המומלץ או במקרה של כאבים חמורים, ההמלצה היא לטפל באופיאטים חזקים, כמו מורפיום, מתדון, פנטניל, אוקסיקודון וכיוצא באלה, עם או בלי משככי כאבים שאינם אופיאטים וכן עם או בלי טיפולים משלימים.
כאמור, הסולם של WHO נחשב לכלי מקובל ונמצא בשימוש בהיקף רחב. עם זאת, נכון להיום יעילות השימוש בסולם של WHO לא הוכח במחקרים בהיקף רחב, ולאורך השנים עלו טענות מצד חוקרים באשר למבנה הסולם ונעשו שינויים קלים. שינויים אלו קשורים לא אחת בשל התרחבות המענה התרופתי וכן הופעת כלים חדשים המסייעים באומדן הכאב. מבין מהטענות שעלו לאורך השנים הייתה באשר לעובדה שהמסלול המוצע בסולם של WHO הוא חד־כיווני ואין בו מקום למיתון הטיפול. עוד טענה הייתה כי הסולם אינו כולל באף שלב התערבות שאינה תרופתית. טענות אלו הביאו להמלצה חדשה להוספה של שלב רביעי לסולם.
השלב החדש נועד לתת מענה למקרים של כאב אקוטי ומתמשך. ההמלצה בשלב הרביעי היא לשלב עם הטיפול התרופתי שימוש בתהליכים פולשניים או פולשניים זעירים לשיכוך הכאב, כמו אלחוש אפידורלי או מתן טיפול אינטרקאלי של משככי כאבים והרדמה מקומית עם משאבה או בלי או בלי, הליכים נוירוכירורגיים כמו קורדוטומיה, נוירומודולציה, חסימת עצב, אבלציה וכיוצא באלה. זאת ועוד, בעוד שבמקרים של כאב כרוני, ההמלצה היא ללכת לפי שלבי הסולם מהשלב הראשון ומעלה, במקרים של כאב חריף, ההמלצה היא להתחיל כבר מהטיפולים החזקים ביותר ובהמשך לרדת בשלבי הסולם.
אין לראות בסרגל של WHO כהנחיה מחייבת, והסתמכות עליו צריכה להיעשות בשיקול דעת. על המטפל להביא בחשבון את השונות של כל מטופל, את ההבדלים בסוג הכאב ובמקור הכאב ולאחר ביצוע הערכה מוקפדת זו לרשום עבורו את הטיפול הנכון. חשוב שהמטופלים יבינו את המינון הנדרש ויקפידו עליו, כדי למנוע שימוש שעשוי בסופו של דבר לגרום לתלות בתרופות, לשימוש לרעה ולנזק בריאותי.
